האפליקציה שלך מאומתת ללא הרף
Kliv לא רק בונה את האפליקציה שלך, הוא גם בודק את העבודה של עצמו. תוך כדי בניית התכונות Kliv כותב להן בדיקות, מריץ אותן בדפדפן אמיתי וקורא את התוצאות לפני שהוא ממשיך הלאה. אותה לולאה שכותבת את האפליקציה כותבת גם את הבדיקות שלה ומביאה אותן לירוק.
יש שני סוגים של בדיקות, והם עונים על שאלות שונות:
- בדיקות יחידה בודקות את החלקים: האם הרכיב הזה מציג את הדבר הנכון, האם החישוב הזה יוצא נכון, האם הטופס הזה מאמת את מה שהוא צריך? הן נכתבות עם אותם כלים סטנדרטיים בתעשייה שצוותים מקצועיים משתמשים בהם. ראה בדיקות יחידה.
- בדיקות Scenario בודקות את הזרימות: האם מבקר יכול באמת להירשם, להוסיף פריט, לשלם ולראות את ההזמנה שלו? Scenario מפעיל את האפליקציה האמיתית שלך בדפדפן אמיתי, לוחץ ומקליד כמו שאדם היה עושה. ראה בדיקות Scenario.
בטוח כבר מהתכנון
הבדיקות מפעילות התנהגות אמיתית, כולל דברים שלעולם לא תרצה לנסות על נתונים חיים, כמו מחיקת רשומות או ביטול מנוי. זה בטוח משום שכל הרצת בדיקות פועלת מול עותק חד-פעמי של מסד הנתונים שלך: כתיבות מתקבלות, נבדקות ונמחקות לאחר מכן, והנתונים האמיתיים שלך אף פעם לא נפגעים. אימיילים וקריאות לשירותים מחוברים נלכדים ולא נשלחים. הפרטים נמצאים במזלג מסד הנתונים.
כל הרצה משאירה תיעוד
הרצת בדיקות לא חוזרת רק בירוק או באדום. Kliv מתעד מה ההרצה עשתה בפועל: אילו נתונים כתבה, אילו אימיילים הייתה שולחת, אילו קריאות חיצוניות ביצעה, והאם כל אחד מאלה הותר, נלכד או נחסם, ומדוע. כשמשהו נכשל, אתה (ו-Kliv) יכולים לראות למה, ולא רק שזה קרה. ראה קריאת תוצאות הריצה.
למה זה חשוב
רוב הכלים לבניית אפליקציות מייצרים קוד ומשאירים אותך לגלות בעצמך אם הוא עובד. Kliv מתייחס ל"זה עובד" כאל דבר שצריך להוכיח: בדיקות רצות בזמן שהאפליקציה נבנית ונבנית מחדש, כשלים חוזרים ל-AI כתוצאות מובנות שהוא יכול לפעול לפיהן, ובדיקות זרימה שנכשלות יכולות לעצור פרסום לפני שהמשתמשים שלך בכלל רואים את הבעיה.
אין לך צורך לקרוא בדיקה כדי ליהנות מהן. אבל אם אתה רוצה יותר כיסוי למשהו שחשוב לך, למשל "הוסף Scenario שבודק את כל זרימת ההזמנה", פשוט בקש, ו-Kliv יכתוב אותו.